“אפשר לחלק את סוגי החברויות שיש לנו בחיים לשני סוגים עיקריים, הקשר הראשון מבוסס על אני אוהב אותך כי אני צריך אותך, כלומר התקשרות ממקום של צורך, הצד השני מספק צורך מסוים – אהבה, משמעות , תמיכה, הכלה לפעמים אפילו יוקרה – כי אם חבר נחשב למשמעותי בעיני אחרים ואני לידו אז אני מקבל קצת מהאור שלו.”
היא נחשבת לחברה טובה אבל את מרגישה שאין לכן באמת על מה לדבר ? אתה חבר שלו מגיל עשר אבל הוא יורד עליך כל הזמן? או שאולי אין לך כוח לענות להו בוואטסאפ ? אולי הגיע הזמן להיפרד. איך מבינים שמערכת היחסים עם חברים מגיעה לקצה – והאם עדיף לדבר על זו או פשוט להתאייד
כתבה מאת אור סופר – YNET
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5904190,00.h
חיפוש קצר בגוגל של המילה “פרידה” מעלה מאות תוצאות. מרבית הכתבתו, המאמרים והעצות בנושא עוסקים בסיום מערכות יחסים רומנטיות ובגירושין. משום מה, פרידות מחברים ומחברות שאיתם לא חלקנו קשר רומנטי נדחקות הצידה, למרות שכיחותן הרבה אנחנו ממעטים לדבר עליהן.”אפשר לחלק את סוגי החברויות שיש לנו בחיים לשני סוגים עקריים”, אומרת ד”ר מיכל נס-אל, פסיכולוגית זוגית ומשפחתית. “הקשר הראשון מבוסס על אני אוהב אותך כי אני צריך ואתך, כלומר התקשרות ממקום של צורך, הצד השני מספק צורך מסוים- אהבה, משמעות, תמיכה, הכלה לפעמים אפילו יוקרה- כי אם חבר נחשב למשמעותי בעיני אחרים ואני לידו אז אני מקבל קצת מהאור שלו.
הקשר השני מבוסס על “אני צריך כי אני אוהב אותך” כלומר אתה פשוט אוהב את האדם השני ולא בגלל שהוא בהכרח מספק צורך מסוים. זה הסוג הבריא יותר.
בתוך סוג הקשר הראשון יכולים להיות קשרים שמבוססים על צורך, אבל הצורך הוא הדדי וזה בסדר גמור, אבל יכולים להיות גם קשרים לא טובים . קשר לא טוב הוא כזה שבו אתה מרגיש שמבקרים ויורדים עליך כל הזמן . סביר להניח שהצד השני חושב שהוא עושה לך טובה, שהוא לכאורה מציב לך מראה ומסביר לך איך ואיפוא אתה צריך להשתנות, אבל בפועל מדובר בקשר רעיל.
אם אני נפגשת איתך לקפה ומספרת לך על משהו שקרה לי, והתגובה שלך היא “אבל את יודעת שאת כזאת” או “אבל למה עשית את זה? ” או “זה תמיד קורה לך” אני אצא מהשיחה הזו מותשת ושלילית. זאת מערכת יחסים שבה הצד השני חושב שהתפקיד שלו בקשר הוא לתקן אותך או לעזור לך להתפתח, אבל הוא עושה את זה באופן מוריד. בדרך כלל, בקשרים כאלה, כולם חוץ ממך רואים את הבעייתיות.
סוג אחר של קשרים שלא עושים טוב, אלו הם קשרים שהופכים לטיפוליים. כשמתקיים חוסר איזון וכשאתה כל הזמן בצד הנותן ולא בצד המקבל. זה לא בהכרח מגיע ממקום של ניצול. פשוט צד אחד כל הזמן זקוק ליותר. רוב האנשים נמנעים בדרך כלל להגיד שמפריע להם משהו. מה הם עושים במקום? לא – לאט פורמים את הקשר. הם פחות זמינים, פחות מתראים, ממציאים תירצוים כדי להיפגש, ואז הצד השני נעלב ובכל מיקרה הם יוצאים לא בסדר.
הסוג האחרון הוא מערכות יחסים שעבדו טוב בשלב מסוים בחיים, והחיבור אבד מתישהו. לדוגמא, היינו חברות מכיתה ט’, היינו בצופים ביחד, גדלנו ביחד, אבל מאז התפתחתי ואת נשארת קצת מאחור וכבר אין לנו על מה לדבר. אלו קשרים שאיןבהם כלום מלבד נוסטלגיה ומעין תחושת חובה כלפי הצד השני וכלפי ההסטוריה המותפת, אבל את לא באמת רוצה להיות שם. נוסטלגיה היא לא חברות. יש תחושת שעמום כשנפגשים. וזו הרגשה לא טובה. הרבה פעמים שני הצדדדים מרגישים את זה, אבל אין אומץ להגיד משהו.”
מה עושים כשרק צד אחד “מתעייף? “, אפש להגדיר תקופה של התרחקות, להגיד אני רואה שלא כל כך כיף כמו שיה פעם, בואי נחליט שאנחנו קצת משהים את הפגישות שלנו וניראה אם יש געגוע נבחן את זה”. לגיטימי לגמרי, אבל יש סיכוי טוב מאד שהצד השני ייעלב עד עמקי נשמתו”.
זה באמת מעליב , אבל מעליב זה להיפגש עם העליבות שלך באותו רגע שבו הצד השני לא רוצה ואתך , אבל כשעוצרים לנשום וחושבים על זה מבינים שאתה באמת לא מתאים לכל אדם כל הזמן. זה בטח לא נעים , גם מבן זוג אי אפשר להתגרש נעים, מתי זה יכול נעים יחסית ? כמצליחים להתסגל על הדברים מהחלק הבוגר והענייני שבך, כשאת מצליחה לא להיכנס למקום של קורבנו נוסח “למה היא עשת לי את זה”? אלא להגיד לעצמך “רגע, גם אני יכולה להיות בסיטואציה זהה כלפי אנשים אחרים”
דפוס חזור יכול להגיע משני הצדדים, או שאני נופלת לחברויות שבהן אני בנתינת יתר, ואז צריך לבדוק את זה עם עצמי, למה אני חושבת שאני כל הזמן צריכה לטפל במישהו אחר, או שאני נזרקת שוב ושוב על ידי אנשים קרובים, וגם פה שווה לעשות בדיקה עצמית. למה אני לא מצליחה לספק מענים לצרכים של החברים שלי? אולי אני לא מטפחת מספיק את הקשר, אולי אני לא יוזמת אף פעם את המפגשים האלה , אלא רק נענית להם, אולי אני תופסת חלק גדול במרחב , ואלי באמת אין לי משהו מעניין להביא למרחב, וזה כניראה החלק שהכי קשר לקבל – ההכרה שאתה קצת משעמם. אבל אין מה לעשות, יש אנשים משעממים….