בעידן של מודעות אקולוגית גבוהה, וניסיונות כנים לשמירה על כדור הארץ שלנו דרך התנהגות” ירוקה” , נראה , שחסר החיבור הנדרש להשגת המטרה של חיים באיכות אחרת.
המשפט המוכר, “נפש בריאה בגוף בריא” מדגיש בעיקר, את הבריאות הפיזית כתורמת לבריאות הנפשית.
מבחינת סיבה ותוצאה, המחקרים מראים על קשר ליניארי של גוף בריא בנפש בריאה. המחקר הענף בתחום הגוף-נפש , מעיד על הקשר החזק בין שמחה, אופטימיות, מערכות יחסים תומכות ,חשיבה חיובית ובריאות גופנית.
המשפט: “הצחוק יפה לבריאות” , מתמצת את הקשר הישיר בין שמחה ובריאות.
חשוב רגע,
מתי לאחרונה בדקת ,האם שלום לך?
מתי צחקת צחוק גדול לאחרונה?
האם אתה מאמין שיהיה בסדר?
כמה כעס, תסכול , דאגה וחשיבה פסימית יש בך?
האם אתה מקבל תמיכה וחיזוק ממערכות היחסים שלך בעבודה ובבית ?
האם אתה מוצא עצמך עייף לעיתים קרובות (ולא מחוסר שינה)?
האם אתה בסביבה מרעילה מבחינה אנושית (רכילות, שיפוטיות, גימוד, חוסר הערכה, קליקות חברתיות,הסתרת מידע, מנהל בלתי רגיש)?
מעט תשומת לב אנו מקדישים לזיהום האוויר(ה) בתוכנו. אנחנו גם לא תמיד ערים לזיהום האוויר(ה) שאנו מיצרים מול אחרים, או סופגים מאחרים.
מזהמי אוויר(ה) פנימיים
-חרדות
-פרפקציוניזם (עריצות עצמית)
-שיפוטיות עצמית
-פסימיות
-הנחת הנחות (בניית נרטיב)
-פחד מכישלון
-דימוי עצמי נמוך (דחייה עצמית)
– “אני קורבן”
-“אני חסר אונים”
-“אני לבד”
-ויכוח עם המציאות שסביבי
-רצוי אחרים
-מלאכותיות
מזהמי אוויר(ה) חיצוניים
-ביקורתיות בוטה
-שקרים
-יצירת סכסוכים
-הבטחות שלא מתקיימות
-רכילות
-ציניות (תוקפנות פחדנית)
-הסתרת מידע
מקורן של רוב ההתנהגויות המרעילות שלנו הוא הפחד.
שימוש תכוף בדיבור או בחשיבה במילים: אני, שלי, לי וכו’ מעיד על התעסקות באגו שלנו. האגו מפריד בינינו ובין העולם. אנחנו זקוקים לו בכדי לחוש מיוחדים. הנפרדות שמעניק האגו, מייצרת גם את הפחדים שנמצאים במקור של ההתנהגויות המרעילות.
בהתנהלות הפנימית של האדם הפחד מתבטא בהתעסקות באיך אני תופס את עצמי, איך אני נתפס על ידי אחרים, איך לא להיתפס בקלקלתי, איך להיתפס טוב.
בהתנהלות החיצונית שלי הפחד יתבטא בלשמור על מקומי, בהסתרת מידע, ברכילות , בשקרים (כדי לא להיתפס רע), ובהגזמות (בשביל להיתפס טוב) וכו’.
הפתרון נמצא דווקא בגישת העולם הירוק שאומרת, שאנחנו צריכים להיות בהרמוניה עם העולם.
להיות בהרמוניה עם העולם , פירושו בין היתר לזהות את טובתי בטובתו. ברגע שאני מבין את היותי חלק מהעולם, מתפוגג משהו מחוויית האגו, ונוצר חיבור עם תחושת האחדות. כשאנחנו בחיק הטבע, אני יכולים לחוש את החירות הנפלאה שיש בתחושת ההתמזגות עם הטבע.
דרך נוספת היא של בחינה והתבוננות על עצמי. מודעות עצמית פרושה לא רק מהן יכולתי ומגבלותיי, אלא גם , מה קורה אצלי כרגע. היכולת להיות נוכח ברגע נתון ובאמצע של עצמך, מייצר מיקוד שלא מצריך את תמיכת האגו. זהו חיבור ישיר לאור שיש בכל אחד מאיתנו .
ולבסוף, המחשבות שלנו מייצרות את המציאות שלנו. קיימות שיטות יעילות לעבודה על שינוי החשיבה.
למשל, שיטת ה”עבודה” של קייתי ביירון ועוד.
לסיכום, כאשר אנחנו מחשיכים את פנימיותינו , אנחנו לא פועלים לטובתנו, ואנחנו לא יכולים להיות במיטבנו. זה ההבדל בין להיות או לא להיות.